בדצמבר 48 עם העלייה הראשונה על סיפון האוניה רדניק הגיעו לנמל חיפה, ואולצו לוותר על האזרחות הרכוש וכל מה שהיה להם, הם יכלו לקחת מעט מאד דברים, וגם הם אוחסנו ב"ליפט מעץ", הם קנו הכל חדש אפילו מקרר חשמלי וכן את המעט שנשאר מלפני המלחמה, וכך עזבו ועלו ללא שום ידיעה מה יהיה איתם בארץ החדשה, אך בניגוד לכמה מחבריהם הטובים שבאו איתם עשו זאת בלב שלם.

הם הגיעו למחנה העולים בעתלית שהוסב ממחנה מעצר למחנה קליטה לעולים חדשים, שם התחילה התארגנות למושב חקלאי, ואף על פי שרובם היו עירוניים הם החליטו להצטרף ויצאו לעבוד בשדות של בית יצחק, הם ספגו יחס מזלזל מהמתיישבים הוותיקים והיו המומים, שהרי הרגישו כאחים שהגיעו אבל מהר מאד הבנו את מעמדם כאן.

זלטקו וזלטה הגיעו לכפר הערבי ההרוס קטרה ליד גדרה בראש השנה 1949 והתחילו את פרק חייהם החקלאי, זלטקו היה בין בוני הרפתות ובינואר 1950 עלו על הקרקע והקימו עם חבריהם את מושב קדרון כשלכל אחד פרה אחת וכמה אפרוחים וכן שדה של 25 דונם. עם ידע קודם מועט מאד בחקלאות.

זלטה כרגיל תופסת פיקוד מתחילה בבית הפצפון הזה עם חדר אחד ומטבח מאולתר ושירותים בחוץ לנהל בית ומשק במקביל ואז בשישי לשני 1950 כל האזור כוסה בשלג כעין תזכורת לכולם מהבית הרחוק שנעזב, וזאת הייתה הפעם האחרונה שנראה שלג מאז באזור.

ב-1950 נפתחה פקולטה לרפואה בירושלים וחברה של זלטה וזלטקו (הרמיצה) שעבדה כלבורנטית בירושלים סידרה לו ראיון קבלה, וכך זלטקו לומד וגר בירושלים וזלטה לבדה מעבדת ומחזיקה משק חקלאי שלם, וכמו בכל דבר שהיא לוקחת על עצמה, הירקות שלה הם מהיפים שנראו אז באזור, זלטקו מגיע בשבתות לעזור בעבודה, הם מתארים זאת כתקופה קשה ומפרכת, לאחר זמן מה הם אוספים מספיק כסף ומשחררים את הליפט שעמד בנמל בחיפה וכשהוא מגיע מסתבר שאוחסן בחוץ וכמעט כל מה שהיה בו נרקב או ניזוק מאד בהם זיכרונות אחרונים מבית זלטקו. המקרר החשמלי המשוכלל הפך לארון נעלים כיוון שלא היה חשמל בקדרון בתקופה הזאת. בשנת 1953 זלטקו מתחיל סטאז' בבית החולים קפלן וזלטה בהריון מתקדם מעבדת את המשק (נשמע לכם כבר מוכר היא עובדת והוא לומד…)